<h1>סמ"ג לאוין סימן ק"כ</h1>
<h2>דף יד:</h2>
כתוב בפרשת אמור אל הכהנים (ויקרא כ"ב כ"ד) ובארצכם לא תעשו ולמעלה ממקרא זה כתיב ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגומר, ודורש מכאן בת"כ (אמור פרק ז' הי"א) שאסור להפסיד איברי הזרע בין באדם בין בבהמה בין בחיה ועוף אחד טמאים ואחד טהורים בין בארץ בין בחוצה לארץ, וכן קבלו מפי השמועה שזה שנאמר ובארצכם לא תעשו עניין הכתוב כך הוא שלא יעשה דבר זה בישראל בכל הארצות אשר תשבו בין בגופו בין בגוף אחרים (ע"פ רמב"ם איסו"ב פט"ז הל' י') שזה הכלל בכל מצוה שהיא חובת הגוף שנוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ (קידושין ל"ז א'), ואמרינן בחגיגה שאלו את בן זומא מהו לסרס את הכלב אמר להם כל שבארצכם לא תעשו. ובבכורות פרק כל פסולי(ם) (ל"ג ב') אמרינן אמר רבי חייא בר אבא הכל מודים במסרס אחר מסרס שהוא חייב, כגון שבא אחד וכרת את הגיד ובא אחר וכרת את הבצים או נתקן כולן לוקין (ע"פ לשון הרמב"ם שם והל' י"א וע"ש) דכתיב (ויקרא כ"ב כ"ד) ונתוק וכרות אם על כורת חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב ומוכיח בפרק אלו מומין (ל"ט ב' ורש"י ד"ה כרות) כורת הוא שכורת מקצת החוטין שהביצים תלויין בהן נותק שנתקן כולן ובין כורת ובין נותק שניהם בתוך הכיס (שם ל"ג ב' תד"ה להביא).
